Alternative content

Spartacus: Gods of the Arena

אתם יודעים ממה אני מפחד?
אני מפחד מ"נמלטים" 2.
כל כך קשה לסדרות היום לפרוש בשיא. אתם יודעים איך זה… נכנסים באמוק לסדרה איכותית, מחכים תוך כסיסת ציפורניים לפרק הבא ותופרים מרתונים של העונה הראשונה והשנייה. אבל אז מגיע עונה נוספת והיא לא משהו. אנחנו זוכרים לה חסד נעורים וממשיכים לצפות בפרקים הבאים למרות שהם לא משהו. מפה לשם מה שמוביל אותנו לפרק הבא הוא כוח האינרציה, מן תחושה של "השקענו הרבה מדי זמן ורוחב פס בשביל לוותר עליה עכשיו".
והנה מגיע אלינו גיבור, שנכנס לסוג של כלא, הופך למנהיג, ומצליח לברוח ולמשוך אחריו אחרים, שבזמן אחר הוא לא היה אפילו קרוב לקרוא להם חברים. הספקנים שבינינו עלולים לטעות ולקרוא לו מייקלוס סקופילדוס, אבל לא. מדובר פה בספרטקוס. והדמיון הפצפון הזה מפחיד אותי. אני יודע שעוד מוקדם לחשוש, כי בכל זאת עברו רק 13 פרקים, אבל מה לעשות שהסדרה יצרה אצלי ציפיות גבוהות מאוד. וכמה גבוה שנמצאים, ככה קשה לעלות והנפילה כואבת עוד יותר. אז רק שזה לא יהפוך ל"נמלטים 2 – הנקמה"…
אבל יש עובדה מעודדת. כי בניגוד לסדרות אחרות, שבהן לדמיון של התסריטאים יש חופש מוחלט, ב"ספרטקוס" הם מחויבים לשמור על רצף המהלכים ההיסטוריים של סיפורו של הגלדיאטור המורד – או לפחות לשמור על קווי המתאר הבסיסיים. ואין מה לעשות, לפעמים לשים רסן על מקלדת של תסריטאי זה לא דבר כל כך רע. כך יוצא שהסוף אמנם ידוע, אך הדרך אליו מביאה את סף ההתרגשות לרמות שלא הכרתי.
סיימנו את העונה הקודמת עם כמות דם שבהחלט תספיק לנו לפגרה ועם עקצוץ קל בקצות האצבעות מההתרגשות והציפייה למה שמחכה לנו בעונה הבאה. מי שעוקב אחרי הפוסטים פה שנוגעים ל"ספרטקוס" יודע שאנדי וייטפילד (ספרטקוס) חולה בסרטן והעונה הבאה עומדת בספק. אבל התסריטאים לא פראיירים והם ידעו טוב מאוד לתת לנו גם סוג של סוף וגם תחושה שהנה אוטוטו מגיעה התחלה חדשה. אז אם יקרה הגרוע מכל והסדרה תרד, הרווחנו שיא ואם היא בכל זאת תמשיך, ובכן, נחיה ונראה.
ובינתיים? הפסקתי לפחד.

סקירה קצרה של מה שהיה לנו עד עכשיו: חטפו והרגו את אשתו. הכריחו אותו להפוך לגלדיאטור. שינו לו את השם. זרקו אותו לבור והעלו אותו משם לכס המלכות. לאן מפה?

ובכן, כפי הנראה הכותבים החליטו לאזן את העניינים. אם בפרקים הראשונים גילינו סימפטיה כלפיו וכלפי המצב שלו, ואהבנו לשנוא את החארות שסובבים אותו, הנה לפתע אנחנו רואים צד אחר של האיש. כבר לא הזאב הבודד, הרגיש והשברירי שכל רצונו זה לחזור לחיק אשתו האהובה. לפתע הוא קם וקורא לעצמו צ'מפיון, דורש את הכבוד שמגיע עם המעמד ומעז להטיח את זה בפנים של קריקסוס, הצ'מפיון הקודם.

באותו רגע של שחצנות  קורה לנו משהו אחר. אנחנו בבית מרימים גבה ותחושה קלה של אכזבה עולה בבטן כלפי הגיבור שעלה מבירא עמיקתא לאיגרא רמה. וככה, בפרקים האחרונים אנחנו מגלים ספרטקוס אחר. ספרטקוס מניאק!  סוף סוף הוא אנושי, ואנחנו פאקניג אוהבים את זה.

סף הריגוש שלנו עלה, והסדרות של היום מחזירות אותנו לצפות בפרק הבא כאשר הן משאירות אותנו במתח, ומבטיחות לנו עולם ומלואו בפעמים הבאות. "ספרטקוס" לא. אין כמו ההנאה שבלראות סדרה שלא מתפלצנת על הצופים. לא מחפשת לתת לנו מוסר השכל או לגרום לנו להתפלסף ולטרוח במחשבה. אני חוזר לפרק הבא מתוך ציפייה להנות. לא מסקרנות. לא בשביל למצוא פתרון לחידה. לא כי אני ממש חייב לדעת אם יש מפלצת ביער או אם החבורה תצליח לברוח מהכלא. אני חוזר כי זה כיף!

בפרק הבא אנחנו נחשף לשלב חדש בעולם של הגלדיאטור. כבר הבנו שספרטקוס מתכנן לנקום ולברוח אבל הוא יודע שוא מעמיד לא רק את עצמו בסכנה, אלא את כל העבדים שאתו. לכן אין מנוס מ:"we kill them all”. אז אומרים לנו שהגיע הזמן. מבטיחים לנו נקמה ומבטיחים לנו הרבה הרבה דם…..

פרק אחרון לעונה, יהיה כיף.

תעשו חיים

Andy Whitfield (Spartacus) has cancer

השחקן אנדי וואיטפילד (Andy Whitfield) שמשחק בסדרה ספרטקוס, את ספרטקוס בעצמו הובחן עם סרטן ובמידית נסע לטיפולים בניו זילנד, הסידרה שמקבלת ריינטיג טוב אמורה היתה להתחיל את הצילומים של העונה השניה ובעקבות המצב הם דחו את הפקה. והקפיאו את הכל,  מקויים שהוא יחלים והכל יסתדר!

החלמה מהירה!!!

כן לא יצא לי לרשום על הסדרה הזו, לא יודע למה, נסיתי כמה פעמים אבל לא יצא, בכל מקרה סידרה חמודה מתקדמת די טוב, העלילה קצת לוקה בחסר, ויותר מידי דם.. אבל זה הסגנון, יש שם שחקנים מוכרים, הסדרה מיועדת לאנשים שלא מחפשים סדרה עם עומק ודרמה טובה, אלה משהו להעביר איתו את הזמן…

קבלו את הפרומו: